שירה |

בשבת הקרובה יצוינו מאה שנים להולדתו של אחד המשוררים הכי נערצים בתרבות הישראלית, נתן אלתרמן. המוני טקסטים נכתבו על יצירתו של אלתרמן, שהיה גם בעל טור, פזמונאי, מחזאי, מתרגם וסופר ילדים. למעשה, כמות המאמרים שנכתבה אודותיו היא חסרת תקדים: בבית הספרים הלאומי רשומים יותר מ-300 כאלה, ביניהם גם כמה שנכתבו על ידי יוצרים משמעותיים אחרים כמו אהרון מגד, חיים גורי, דוד אבידן ונתן זך. גודש המידע הזה גורם לנו להחסיר פעימה. מתוך כבוד עצום נבחר הפעם להחריש, להאזין ליוסי בנאי ולמילים של אלתרמן ולהתגעגע לשניהם ולימים שבהם עברית משובחת לא הייתה עניין נדיר כל כך.

שעות בין הערביים החמימות, על שאריות השמש שדבקו בהן, הן גם הזדמנות לקרוא ולהרהר קצת על השמש והרוח, על העיר ועל עצמנו. הנה כמה מילים פרי עטו של האחד והיחיד, שמעון אדף.

שיר אחרון לאורפיאוס

הֲנַח לָזֶה.
חֵלֶק מִן הָעוֹלָם הֲרֵי תָּמִיד
יִהְיֶה בְּגַבְּך.
בַּבִּנְיָנִים הָרְחוֹקִים פּוֹרֶטֶת רוּחַ, שֶׁמֶשׁ
עוֹבֶרֶת עַל הַחַלּוֹן כְּמוֹ מַסְמֵר,
בַּחֲרִיקָה. הַתְּאוּרָה עֲדַיִן מְעִיקָה,
אֲבָל הִיא תִּפְחַת.
אַל תִּפְחַד, אֵינְך יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְבַד.
הַצִּפֳּרִים שֶׁשָׁרוּ לְך אָז
מְסַבְּכוֹת
אֲפִלּוּ עַכְשָׁיו אֶת הָאֲוִיר.
כְּשֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לְהִסְתַּכֵּל בָּעִיר
הִיא מִצְטַמֶּקֶת בַּגָּרוֹן
לִנְשִׁימָה מֻפְתַּעַת
כְּמוֹ כְּאֵב
יָשָׁן.

השיר לקוח מתוך "המונולוג של איקרוס", הוצאת גוונים

לסיפור המלא >>

לסיפור המלא >>

לסיפור המלא >>