שעות בין הערביים החמימות, על שאריות השמש שדבקו בהן, הן גם הזדמנות לקרוא ולהרהר קצת על השמש והרוח, על העיר ועל עצמנו. הנה כמה מילים פרי עטו של האחד והיחיד, שמעון אדף.

 

שיר אחרון לאורפיאוס


הֲנַח לָזֶה.
חֵלֶק מִן הָעוֹלָם הֲרֵי תָּמִיד
יִהְיֶה בְּגַבְּך.
בַּבִּנְיָנִים הָרְחוֹקִים פּוֹרֶטֶת רוּחַ, שֶׁמֶשׁ
עוֹבֶרֶת עַל הַחַלּוֹן כְּמוֹ מַסְמֵר,
בַּחֲרִיקָה. הַתְּאוּרָה עֲדַיִן מְעִיקָה,
אֲבָל הִיא תִּפְחַת.
אַל תִּפְחַד, אֵינְך יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְבַד.
הַצִּפֳּרִים שֶׁשָׁרוּ לְך אָז
מְסַבְּכוֹת
אֲפִלּוּ עַכְשָׁיו אֶת הָאֲוִיר.
כְּשֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לְהִסְתַּכֵּל בָּעִיר
הִיא מִצְטַמֶּקֶת בַּגָּרוֹן
לִנְשִׁימָה מֻפְתַּעַת
כְּמוֹ כְּאֵב
יָשָׁן.

 

השיר לקוח מתוך "המונולוג של איקרוס", הוצאת גוונים